קנאביס הוא צמח. הוא משמש לייצור סיבי בד ושמנים, והזרעים שלו עשויים לשמש כמקור מזון. צמח זה ידוע בתכונותיו הרפואיות כבר אלפי שנים, וניתן לצרוך את התפרחת המיובשת שלו למטרות רפואיות שונות. הצמח מכיל מספר חומרים כימיים בעלי השפעה טיפולית, ביניהם קנבינואידים כמו THC, בעלי השפעה פסיכואקטיבית, הוא מסייע לשינה ופועל כמשכך כאבים, ו-CBD שאינו פסיכו-אקטיבי אך בעל נוגד דלקת. תַפְקִיד. בנוסף, הצמח מכיל פלבנואידים וטרפנים, אשר השפעותיהם על ההשפעות הטיפוליות של הקנאביס נחקרות כיום (רישיון לקנאביס רפואי).
בגופנו יש את המערכת האנדוקנבינואידית המקושרת לשליטה ואיזון של מגוון תהליכים כגון הולכה עצבית, פעילות מערכת החיסון, תחושת הכאב, מצבי רוח, זיכרון ועוד. החומרים הפעילים בצמח הקנאביס משפיעים על מערכת זו וניתן לרתום את פעילותה לטיפול במגוון מצבים רפואיים. על פי הספרות הרפואית הקיימת כיום בנושא, קנאביס יכול להוות טיפול תומך, המוביל לשיפור תסמינים רבים כגון כאבים, נדודי שינה, חוסר תיאבון, חרדה ועוד רבים נוספים, אולם בשלב זה אין מספיק מחקר. עדויות ליכולתו של קנאביס לרפא מחלות, והוא אינו מוכר רשמית כתרופה בישראל (רישיון לגראס רפואי).
התפרחת של צמח הקנאביס משמשת להכנת הכנות לטיפול רפואי. יש מגוון תכשירים, ולכל אחד יש השפעות שונות על השימושים שלו. לאופן מתן התרופה יש השפעה ניכרת גם על השפעות התרופה. למשל, אפשר לעשן את התפרחת המיובשת של הקנאביס באמצעות מקטרת או סיגריה מגולגלת ('ג'וינט'). יש המעדיפים לאדות את התפרחת של הקנאביס באמצעות וופורייזרים המיועדים לכך. ישנן תמציות קנאביס הנמכרות כשמנים שמטפטפים מתחת ללשון או מרוססים לחלל הפה, וניתן גם לערבב אותו במוצרי מזון ולצרוך אותו (הוצאת רישיון לקנאביס).
קנאביס נצרך בעיקר על ידי עישון או אדים, כשמן ולעיתים רחוקות כמזון. היתרון במגוון צורות מתן, הוא שלמטופלים יש אפשרות לבחור לצרוך קנאביס באופן המתאים להם ביותר ולצרכים הטיפוליים שלהם ובאופן המדויק ביותר ההבדל העיקרי בין צורות מתן התרופה, הוא משך הזמן שנדרש כל מוצר כדי להביא להקלה מהסימפטומים. העישון משפיע בזמן הקצר ביותר, ותוך דקות ספורות אפשר להרגיש את ההשפעה המקלה של הקנאביס שכן החומר הפעיל מגיע לזרם הדם במהירות דרך הריאות. לעומת זאת, השפעת השמנים מתרחשת לאחר כ-20 דקות או יותר מרגע נטילתם, מאחר שלוקח זמן להיספג בגוף (איך מקבלים אישור לקנאביס רפואי). עם זאת, לעישון קנאביס צפויה השפעה קצרה יותר ביחס לזו של השימוש בשמנים. במוצרי מזון המכילים קנאביס, הופעת ההשפעה ארוכה אף יותר עקב הצורך בספיגת החומרים דרך מערכת העיכול, מה שמקשה על המטופלים להעריך בזמן אמת את כמות הקנאביס שהם צריכים לצרוך על מנת לצרוך. להשיג השפעה, ובכך להפוך את צורת הניהול הזו פחות נפוצה.
ישנם אלפי זני קנאביס, שלכל אחד מהם מאפיינים משלו, השפעות שונות והתאמה למצב רפואי אחר. זני הקנאביס מסווגים לפי כמות ה-THC וה-CBD שבהם. חשוב לבחור זן המתאים בהרכבו למצב בו אתם מנסים לטפל, כאשר ישנם זנים בהם אחוז ה-CBD גבוה יותר, הם יפעלו נגד חרדות, התקפים, PTSD ועוד, ואילו זנים עם רמות גבוהות יותר של THC מתאימות יותר לתלונות של כאב, אובדן תיאבון ובחילות. זנים עם רמות גבוהות של THC יוצרים תחושה של "גבוה", ואילו זנים בעלי רמות גבוהות של CBD מסוגלים לנטרל את תחושת ה"גבוה" הנגרמת על ידי נטילת מינון גבוה של THC.
עבור רבים, השימוש בקנאביס רפואי דורש הסתגלות בכמה רמות. ראשית, יש להסתגל לצורת מתן הקנאביס, שהיא שונה מנטילת תרופות אחרות. על המטופל ללמוד מהי צורת המתן הנוחה לו ביותר, תוך השגת אפקט טיפולי מספק. שנית, יש ללמוד את המינון המתאים, ולבסוף, יש צורך להכיר את הזנים השונים ולהבין איזה מהם מתאים יותר לטיפול במצבו של המטופל. האפשרויות הרבות של טיפולי קנאביס רפואי וההבדלים העצומים בין המטופלים השונים, יוצרים מצב שבו אין טיפול אחד שמתאים לכל אחד, ורוב המטופלים עוברים תהליך של ניסוי וטעייה עד שהם מוצאים את המינון, המתח והמאמץ הנכון. אופן הצריכה המתאים להם. הצוות הרפואי מסוגל לסייע בהדרכה בהתאם לצרכיו ורצונותיו של המטופל.
ככל שנמשך השימוש בקנאביס רפואי, כך מתפתחת הסיבולת נגד תופעות הלוואי ותופעות הלוואי נחלשות יותר ויותר עם הזמן. כמובן שאין צורך לסבול בתקופה זו, ויש דרכים להקל על תופעות הלוואי אם הן מוצגות.
התמכרות מוגדרת על ידי תלות פיזית וקיום תסמיני גמילה בהיעדר קנאביס בגוף יחד עם כמיהה לצרוך קנאביס. ישנה אפשרות לפתח התמכרות, כאשר 1 מכל 10 אנשים מפתחים תלות בקנאביס. ככל שהשימוש בקנאביס ארוך יותר, כך גדל הסיכוי שתהיה תלוי. חשוב לזכור שסובלנות אינה שווה ערך לתלות, ואלו המשתמשים בקנאביס במשך תקופה ארוכה עשויים להפגין פחות השפעה של הקנאביס וצורך ליטול מינונים גדולים יותר על מנת להשיג את האפקט הרצוי. הפסקת השימוש לתקופת זמן מסוימת עשויה להפחית את הסובלנות ולאפשר אפקט טיפולי גם במינונים קטנים יותר.
בשלב זה, אין מספיק ספרות בנושא על מנת להעריך את השפעות הקנאביס על העובר או התינוק המתפתח. על מנת למנוע פגיעה אפשרית בהתפתחותם, יש להימנע מצריכת קנאביס בתקופות אלו.
אין הגבלת גיל על התחלת טיפול בקנאביס רפואי. ההחלטה להתחיל בטיפולי קנאביס מבוססת על צורך רפואי בלבד. עם זאת, גיל המטופל הוא משמעותי בעת קבלת ההחלטה הרפואית, ויש לקחת בחשבון בעת הערכת הסיכון בעת בחירת הטיפול. אצל ילדים ובני נוער, מערכת העצבים המרכזית עוברת תהליכים מתמידים של שינוי והתפתחות, ושימוש ב-THC עלול להשפיע לרעה על התפתחותו. לא ידוע כרגע מה ההשפעות של צריכת CBD במינונים גבוהים בגילאים אלו. לאור זאת, הגישה הרווחת לטיפול בילדים ובני נוער בקנאביס, היא לתת מינונים נמוכים ככל האפשר של THC, ולהתאים את המינון המינימלי של CBD המסייע למצבם.
בישראל נהוג לרשום קנאביס רפואי לאחר מיצוי כל מהלך טיפול קונבנציונלי במצבו של המטופל. במקרים אלו, משרד הבריאות מאשר מתן קנאביס רפואי למספר אבחנות רפואיות: כאבים נוירופתיים, פיברומיאלגיה, חולי סרטן הסובלים מכאבים, בחילות או חוסר תיאבון עקב מחלתם או עקב טיפול, אפילפסיה, מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה. , מבוגרים עם תסמונת טורט, הסובלים מ-PTSD, קרוהן, קוליטיס, HIV ואיידס, ואלה המקבלים טיפול פליאטיבי (ניתן להוסיף פרטים נוספים עבור כל אינדיקציה). אפילו חולים עם אוטיזם זכאים לרישיון קנאביס רפואי בקריטריונים מסוימים. המתמודדים עם תנאים אחרים יוכלו לקבל רישיון קנאביס רפואי בתנאי שיעמדו בפני ועדת חריגים אשר תבחן את המקרה בנפרד.
כל רופא בעל תואר "מומחה" בתחומים בהם ניתן לתת רישיון לקנאביס רפואי בישראל, רשאי להגיש בקשה לרישיון קנאביס רפואי למטופליו דרך אתר משרד הבריאות. על הרופא לשלול התוויות נגד, לספק דוחות מעקב עבור הטיפול שניתן עד כה, ותיעוד נלווה כנדרש.
משרד הבריאות קבע מספר אינדיקציות נגד לשימוש בקנאביס רפואי ביניהן: אי ספיקת לב, פסיכוזה, מצב פסיכוטי בעבר, חרדה, תורשה פסיכיאטרית משמעותית בקרב בן משפחה קרוב והיסטוריה של סמים, או התמכרות לתרופות מרשם. בנוסף, השימוש בתרופות שיש להן אינטראקציה לא רצויה עם קנאביס רפואי עלול לפסול את אותו מטופל מלקבל רישיון קנאביס רפואי. על הרופא הממליץ על מתן הרישיון לשלול את קיומם של תנאים אלו טרם הגשת בקשה לקנאביס רפואי למשרד הבריאות.
"מטופל בעל רישיון לקנאביס רפואי רשאי לצרוך אותו בעישון רק במקומות המפורטים ברישיונו, כאשר ברוב המקרים מדובר בכתובת המגורים שלו, וצריכת קנאביס באדים מותרת גם מחוץ לבית, בתנאי שהוא מתבצע ללא אדם אחר בחדר, בחדר נפרד מאוורר ושאין איסור להשתמש בו בקנאביס, בתנאי שהתקבל אישור מחזיק הנכס. כמו כן, חולים המאושפזים בבית חולים. מכון רפואי רשאי לצרוך קנאביס רפואי בהתאם לרישיון שברשותו.
מקומות שבהם אסור להשתמש בקנאביס רפואי הם מקומות המיועדים לקטינים כמו בתי ספר וגני ילדים. אין להשתמש בקנאביס רפואי בכל אזורי העבודה בהם השימוש בקנאביס אסור על בעלי המקצוע השונים כגון מפעילי רכב ציבורי, ומפעלים המכילים ציוד כבד. חל איסור להחזיק בקנאביס רפואי ו/או להשתמש בו בכל צורה באזורי מכס, שדות תעופה, נמלים ומעברי גבול."
תנאי האור, החום והלחות משפיעים על המוצר ועשויים להשפיע על הרכב החומרים הפעילים המובילים לצמיחת עובשים ופטריות. לכן יש לאחסן את המוצר במקום חשוך וקריר. במקרה של תפרחת, חשוב לאחסן אותו בכלי אטום ויבש. אחזקת המוצר בתנאים המתאימים תבטיח את איכותו ויעילותו לאורך זמן. חשוב להרחיק את המוצר מהישג ידם של ילדים ובעלי חיים.
הטיפול בקנאביס והשפעותיו משתנות מאדם לאדם. בגלל ההבדלים העצומים בין המטופלים, יש צורך להתאים את הטיפול לצרכי המטופל – הגדלת המינון בהדרגה תוך התחשבות בסימפטומים בהם הם מעוניינים לטפל, בתרופות שהמטופל נוטל, בגילו, בהתאמת זמני נטילתו. את הקנאביס במהלך היום, ליווי ומענה לשאלות, כמו גם התמודדות עם תופעות לוואי. המינון המדויק והאופטימלי ייקבע רק מספר שבועות לאחר תחילת הטיפול.